סעיף 5 (א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג 1973 בא למעשה לעודד קבלנים למסור לרכושי הדירות את הדירות כשהן ראויות למגורים במועד החוזי שהוסכם, וזאת על מנת שרוכשי הדירות יוכלו להיערך למועד קבלה ברור של דירתם.

לצורך כך נקבעה סנקציה כספית ולפיה הגם שאיחור סביר במסירה אינו מהווה עילה להפרת ההסכם , האיחור מחייב את הקבלן בתשלום כספי ללא הוכחת נזק: לרוכש הדירה בגובה מוסכם בין הצדדים או בשיעור של פי 1.5 מדמי שכירות מקובלים לפי הגבוה שבניהם.

מאחר שהמחוקק היה מודע לאפשרות של איחור במסירה בשל עיכובים שהם במהלך הבנייה, נקבע כי איחור של 60 ימים יקנה לקבלן פטור ממתן הפיצוי; וכל איחור מעבר ל- 60 ימים יחייב בפיצוי מלא מיום המסירה החוזי.

חריג לחובת הפיצוי של רוכש הדירה בשל איחור במסירתה מעבר ל-60 ימים הוא קיומה של תנייה חוזית הפוטרת את הקבלן מפיצוי מחמת איחור במסירה בשל נסיבות שאינן בשליטת הקבלן (סע' 5א(ג) לחוק המכר (דירות)) וזאת בדומה לעילת 'סיכול' לפי חוק החוזים.

ששינויים שמבקש רוכש דירה לבצע בבניית הדירה אינם נכנסים בגדרי החריג האמור בסע' 5א(ג), הן משום שמדובר בהסכמה חוזית לה היה שותף הקבלן ועל-פי רוב אף גבה עבור אותם שינויים תשלום ולפיכך לא ניתן לומר שהם אינם בשליטתו. שנית, בקשה לשינויים במבנה הדירה אינם עומדים בתכלית של פטור מפיצוי בשל סיכול של החוזה.
המסקנה היא שעקרונית רוכש דירה וקבלן רשאים להסכים בינם על מועד מסירה חוזי חדש נדחה בשל שינויים והאיחור במסירה, על כל המשתמע ממנו, יימנה מאותו יום מסירה חדש עליו הסכימו הצדדים (סע' 27 לפס"ד ספייס).