על פי הפסיקה, רישיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס. בר רשות היא אחת מהזכויות שאינה נמנית עם חמשת סוגי הזכויות המנויות בחוק המקרקעין שהן: בעלות, שכירות, משכנתא, זיקת הנאה, זכות קדימה. יחד עם זאת מדובר בזכות מאוד מאוד נפוצה במדינה ישראל בעיקר ביחס לשנות ראשיתה של המדינה.
רשותו של בר רשות במקרקעי הזולת היא לעולם זכות אישית ואינה ניתנת להעברה, בין אם מדובר ברשות בתמורה ובין אם המדובר ברשות חינם. רשות מכללא יכולה להילמד מכך, שהטוען לה מחזיק במקרקעי הזולת במשך תקופה ארוכה כאשר הבעלים יודע על ההחזקה במקרקעין ונמנע מלפעול לסילוקו מהם.
על מנת שאדם יזכה במעמד של בר רשות מכללא ולא יינתן נגדו צו לפינוי ו/או סילוק ידי מהמקרקעין, עליו להוכיח בין השאר לא רק את ידיעת הבעלים כאמור אלא גם שהייה ממושכת במקרקעין, אלא גם להציג ראיות לגבי כוונת הצדדים לתת לו רשות בלתי הדירה בנכס או רשות אחרת במקרקעין, השקעת ו/או השבחת המקרקעין.
רשות מכל לא ניתנת לביטול בעל עת על ידי גילוי דעתו של בעל המקרקעין כי אין ברצונו להרשות עוד את הפעולות לגביהן ניתנת הרשות באשר לדמי שימוש ראויים יובהר כי כל עוד רשות החינם עמדה בתוקפה, אין כל זכאות לתביעת דמי שימוש ראויים.
יש להבדיל בין ממקרקעין הנמצאים בבעלות פרטית לבין מקרקעי הציבור שם נקבע על ידי הפסיקה כי אין להכיר ברשות מכללא (זכות לא מפורשת) להחזיק במקרקעי ציבור כבלתי הדירה. חרף האמור , הובעה בפסיקה עמדה לפיה ניתן להכיר במעמדו של בר רשות כלפי צד שלישי שרכש את המקרקעין תוך התחשבות בשיקולים של תום לב הוגנות אך הדבר ייעשה במקרים חריגים בלבד. בפסק דין נחום (ע"א 6757/13, ע"א 7255/13 נחום נ' מדינת ישראל-רשות הפיתוח. יובהר כי רישיון מכללא אינו יוצר זכויות . אלא רק מהווה טענת הגנה מפני טענת הסגת גבול ודרישה לתשלום דמי שימוש ראויים.
בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של בר רשות במקרקעין היא זכות אישית שאיננה ניתנת להעברה או להורשה גם מכירתם של המקרקעין על ידי הבעלים אינה מחייבת את הרוכש לרישיון מכללא שהעניק הבעלים הקודם לבר הרשות, ועל כן זכות פגה כאשר למשל אותו בר רשות מפסיק להחזיק במקרקעין ו/או הולך לעולמו ו/או מוגשת נגדו תביעה משפטית על פינוי וסילוק יד.
